Vayedaber

Simple Havroutah

Baba Metsi'a

Daf 112b

שָׂכִיר בִּזְמַנּוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל וְכוּ'. שָׂכִיר אַמַּאי תַּקִּינוּ לֵיה רַבָּנַן (לְמִשְׁתְּבַע) [דְּמִשְׁתְּבַע] וְשָׁקֵיל?

Traduction

§ The mishna teaches: If a hired laborer requests payment at the proper time and the employer claims he already paid him, the laborer takes an oath that he did not receive his wages and then receives the wages from the employer. The Gemara asks: Why did the Sages institute for a hired laborer, who is the plaintiff, to take an oath and receive his wages, in opposition to the principle that in the case of a monetary dispute between two parties, the defendant takes an oath that he is not liable and thereby exempts himself from payment?

Tossefoth non traduit

שכיר בזמנו נשבע ונוטל. בפ' כל הנשבעין (שבועות דף מה:
ושם ד''ה מתוך) מפרש לא שנו אלא ששכרו בעדים אבל שכרו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לא שכרתיך מעולם יכול לומר שכרתיך ונתתי לך שכרך תימה דהיכי נאמן במגו דהא מפרש בגמ' דטעמא דשכיר נשבע משום דבעה''ב טרוד בפועליו ואנן חושבין אותו כאילו אמר איני יודע מדפריך בגמ' אי הכי ניתיב ליה בלא שבועה וא''כ מה מועיל מגו דאילו אומר איני יודע לא הוה מהני שום מגו והוה חייב דהוה ליה כאומר הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך דחייב כדתנן בהגוזל בתרא (ב''ק דף קיח.) וביבמות בפרק האשה שהלכה (יבמות דף קיד:) משמע נמי דלא מהני מגו בכי האי גוונא דאמר אינה נאמנת לומר מת בעלי במלחמה משום דאמרה בדדמי לה ואינה יודעת בברור שמת ולא מהני לה מגו דאי בעיא אמרה מת על מטתו:

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכוֹת גְּדוֹלוֹת שָׁנוּ כָּאן. הָנֵי הִלְכְתָא נִינְהוּ? הָנֵי תַּקָּנוֹת נִינְהוּ! אֶלָּא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: תַּקָּנוֹת גְּדוֹלוֹת שָׁנוּ כָּאן. ''גְּדוֹלוֹת'', מִכְּלָל דְּאִיכָּא קְטַנּוֹת?

Traduction

Rav Yehuda says that Shmuel says: They taught great halakhot here. The Gemara is puzzled by this choice of words: Are these halakhot? They are ordinances designed for the proper running of business transactions, not halakhot that apply to everyone at all times. The Gemara emends the above statement: Rather, Rav Yehuda says that Shmuel says: They taught great ordinances here. The Gemara is still unsatisfied with the terminology: Does the word great indicate by inference that there are minor ordinances? Which ordinances are considered of minor importance?

Rachi non traduit

הלכות גדולות שנו כאן. כאותם שמנו חכמים בנשבעין ונוטלין במסכת שבועות (דף מד:) דשכיר ונגזל ונחבל וחנוני על פנקסו:

הני הלכה נינהו. בתמיה וכי הלכות למשה מסיני הם והלא אינם אלא תקנות חכמים כדמפרש התם:

Tossefoth non traduit

מכלל דאיכא קטנות. אע''ג דבפרק השולח (גיטין דף לו.) אמרינן תקנה גדולה התקינו שיהיו מפרשין שמותיהן בגיטין וכן בהגוזל קמא (ב''ק דף קג:) תקנה גדולה התקינו שאם יציאה יתירה על הקרן כו' לא פריך אלא הכא דקאמר שנו כאן דמשמע ולא במקום אחר:

אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: תַּקָּנוֹת קְבוּעוֹת שָׁנוּ כָּאן. שְׁבוּעָה דְּבַעַל הַבַּיִת הִיא, וְעַקְרוּהָ רַבָּנַן לִשְׁבוּעָה דְּבַעַל הַבַּיִת וְשַׁדְיוּהָ אַשָּׂכִיר, מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו דְּשָׂכִיר. וּמִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו דְּשָׂכִיר (מַפְסֵדְנָא) [מַפְסְדִינַן] לֵיהּ לְבַעַל הַבַּיִת?

Traduction

Rather, Rav Naḥman says that Shmuel says: They taught fixed ordinances here that are necessary for practical life. The reason is that taking the oath is actually the duty of the employer, but the Sages transferred the oath of the employer and imposed it upon the hired laborer due to the livelihood of the hired laborer. The laborer requires his wages to survive, and therefore if the employer is allowed to exempt himself by taking an oath, the laborer will be left with nothing. The Gemara asks: And simply due to the livelihood of the hired laborer should we cause the employer to lose out? If the employer is entitled to take an oath to exempt himself, why should he suffer due to the laborer’s needs?

Rachi non traduit

תקנות קבועות. ראוי לעשותן קבע לעקור עליהם דבר מן התורה דמדאורייתא מי שיש עליו לשלם הוא נשבע דכתיב (שמות כב) ולקח בעליו ולא ישלם והכא שקלוה לשבועה מבעל הבית ושדיוה אשכיר:

Tossefoth non traduit

תקנות קבועות. הא דנקט לשון רבים משום דקאי אכל הנהו דנשבעין ונוטלין בפרק כל הנשבעין (שבועות דף מד:) דשכיר ונגזל ונחבל ושכנגדו חשוד על השבועה וחנוני על פנקסו וקרי להו קבועות משום דעקרו לשבועה ממקומה וקבעוה לשכנגדו שיהא נשבע ונוטל והגמרא לא הוצרכה לפרש טעם כולם אלא טעמא דשכיר:

שקלוה רבנן לשבועה מבעה''ב ושדיוה אשכיר. וא''ת והלא אף בכופר הכל איירי ת''ק מדפליג עליה ר' יהודה ואמר דשכיר אינו נשבע אלא במודה מקצת ובכופר הכל מי מיחייב בעל הבית שבועה דאורייתא ומאי קאמר דשקלוה רבנן מבעל הבית וי''ל דאמודה במקצת קאמר דשקלוה מבעל הבית ואפי' היכא דכופר הכל טפי הוה לן לחיוביה בעל הבית שעליו לשלם שהרי אם מודה מקצת הוא נשבע ולפי שהיתה ראויה להיות על בעל הבית קאמר דשקלוה:

בַּעַל הַבַּיִת גּוּפֵיהּ נִיחָא לֵיהּ דְּמִשְׁתְּבַע שָׂכִיר וְשָׁקֵיל, כִּי הֵיכִי דְּלִיתַּגְרוּ לֵיהּ פּוֹעֲלִים. שָׂכִיר גּוּפֵיהּ נִיחָא לֵיהּ דְּמִשְׁתְּבַע בַּעַל הַבַּיִת וְנִפְקַע, כִּי הֵיכִי דְּלִיגְרוּהּ בַּעַל הַבַּיִת? עַל כֻּרְחֵיהּ אָגַר. שָׂכִיר נָמֵי בְּעַל כֻּרְחֵיהּ (אִיתְּגַר)!

Traduction

The Gemara answers: It is preferable for the employer himself that the hired laborer should take an oath and receive his wages so that laborers will hire themselves out to him with the knowledge that their wages are secure. The Gemara asks: Why not argue the reverse, that it is preferable for the hired laborer himself that the employer should take an oath and be exempt so that he should be hired? If the terms of labor are too imposing, people will not hire laborers. The Gemara responds: The employer must perforce find a laborer to hire. The Gemara retorts: A hired laborer, too, must perforce allow himself to be hired out.

Rachi non traduit

ויפקע. יפסיד שכרו:

כי היכי דליגרוהו. שלא ימנעו מלשוכרו שידאגו לומר חשוד הוא זה לתבוע שכרו משקבלו:

על כרחיה אגר. כשהוא צריך לפועלין על כרחו שוכרם:

על כרחיה מיתגר. נשכר שצריך למזונות:

אֶלָּא בַּעַל הַבַּיִת טָרוּד בְּפוֹעֲלִים הוּא. אִי הָכִי נִיתֵּב לֵיהּ בְּלָא שְׁבוּעָה! כְּדֵי לְהָפִיס דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.

Traduction

The Gemara now retracts the previous explanation: Rather, the employer is preoccupied with many laborers, and it is more likely that he forgot and mistakenly believed that he already paid this laborer’s wages. The Gemara asks: If so, i.e., if it is reasonable that the employer forgot, we should give the laborer his wages without him taking an oath, as there are grounds to presume that the employer erred. The Gemara responds: The laborer takes an oath in order to alleviate the concerns of the employer, as, if he is not required to take an oath, the employer will feel that he has been cheated.

Rachi non traduit

טרוד בפועליו. וסבר שנתן לו ולא נתן:

Tossefoth non traduit

טרוד בפועליו הוא. וחשוב כמו איני יודע דחייב אפי' כופר הכל כדתנן בהגוזל בתרא (ב''ק דף קיח.) הלויתני ואיני יודע אם פרעתי לך חייב ולא פליג בין אם יש לו פועלים הרבה בין אין לו:

אי הכי ניתיב ליה בלא שבועה. וא''ת מאי פריך וכי לעולם ישכח פעמים שאומר בעל הבית אמת ולכך לא רצו לתקן שיטול בלא שבועה תדע דאי חשוב בודאי שכח אמאי פטר ר' יהודה כופר הכל אלא ודאי חששא בעלמא דחיישינן שמא שכח ולהכי פטר ר' יהודה בכופר הכל דליכא שבועה דאורייתא אבעל הבית דלא חשבינן ליה לבעה''ב כאומר איני יודע כי רגילות הוא שיודע יפה אבל כשמודה מקצת חששו לשמא שכח כי פעמים שהוא שוכח מחמת שהוא טרוד בפועליו וישבע לשקר לפי שסבר שפרע וה''נ לרבנן דלא מחזקינן ליה בודאי שכח וי''ל דנראה לגמ' דלת''ק מחזקינן ליה בודאי שכח ואומר איני יודע מדמחייב בכופר הכל שאם לא היתה אלא חששא בעלמא אמאי שקיל שכיר אפי' בשבועה כיון דאיכא למימר דבעה''ב יודע יפה שפרע אלא ודאי דחשיב ליה כאומר איני יודע ומשני להפיס דעתו של בעה''ב לפי שסבר בדעתו בברור שפרע אבל בהלויתני ואיני יודע אם פרעתיך אין צריך שבועה דלא שייך הספק כיון שהוא מודה שאינו יודע אם פרע:

וְנִיתֵּב לֵיהּ בְּעֵדִים? טְרִיחָא לְהוּ מִילְּתָא. וְנִיתֵּב לֵיהּ מֵעִיקָּרָא? שְׁנֵיהֶם רוֹצִים בְּהַקָּפָה.

Traduction

The Gemara asks: But why not have the employer instead give him his wages in the presence of witnesses each time, which would remove any uncertainty? The Gemara answers: The matter would be an inconvenience to them both if they needed to find witnesses before each payment. The Gemara asks: But why not have the employer give him the wages at the outset, before he starts working, when he is less preoccupied? The Gemara answers: Both of them want the payment to be in the form of credit, i.e., that the wages not be paid in advance. The employer prefers this arrangement in case he has no ready cash at his disposal, while the laborer also prefers to be paid at the end of the day so that he does not lose his money in the meantime.

Rachi non traduit

ליתיב ליה בעדים. ויתן לו בלא שבועה לתקנו להן לכל שוכרי פועלין שיתנו שכרם בעדים ואם יאמר פרעתיו שלא בעדים יתן בלא שבועה:

טריחא להו מילתא. לחזר בתר עדים כל היום:

וניתיב ליה מעיקרא. לתקון לבעל הבית דיהיב אגריה בצפרא מקמי עבידתייהו דאי אתי שכיר לא מהימן:

שניהם רוצים בהקפה. בעל הבית פעמים שאין לו ופועל שמא יפלו ממנו:

Tossefoth non traduit

וניתיב ליה בעדים. פי' נתקן שלא יתן לו אלא בעדים ואם יפרע בלא עדים איהו דאפסיד אנפשיה ולא נצטרך להפיס דעתו דכל כמה שנוכל לתקן שלא ישבע על חנם יש לתקן וכן ניתיב ליה מעיקרא פריך דנתקן אם לא יקח שכרו מתחלה שיפסיד קודם שנתקן שבועה על חנם:

אִי הָכִי, אֲפִילּוּ קָצַץ נָמֵי! אַלְּמָה תַּנְיָא, אוּמָּן אוֹמֵר: שְׁתַּיִם קָצַצְתָּ לִי, וְהַלָּה אוֹמֵר: לֹא קָצַצְתִּי לְךָ אֶלָּא אַחַת – הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. קְצִיצָה וַדַּאי מִידְכָּר דְּכִירִי לַהּ אִינָשֵׁי.

Traduction

The Gemara asks: If so, then even if the dispute between them concerns a fixed amount of payment as well, the laborer should take an oath. Why did we learn in a baraita: If the craftsman says: You fixed two coins for me as my payment, and the other, i.e., the employer, says: I fixed only one coin for you, then the burden of proof rests upon the claimant. Why is it not assumed that the employer was preoccupied and forgot, as in the previous case? The Gemara answers: The fixing of wages is certainly an event that people remember, and there is no concern that the employer forgot how much he stipulated.

Rachi non traduit

אי הכי. דבעל הבית טרוד ושכח:

Tossefoth non traduit

אי הכי אפילו קצץ נמי. וא''ת והא קציצה הוי כאומר איני יודע אם הלויתני דפטור לר''נ ור' יוחנן דאמרי (לעיל בבא מציעא דף צז:) מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור וי''ל דהכא שמודה מקצת יש לחייבו דהוה כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא (שם צח.) וא''ת לוקי כגון שאותה אחת שמודה כבר פרע דהשתא הוי כופר הכל וי''ל דניחא ליה לשנויי קציצה מידכר דכירי שהוא מתורץ גם לרב הונא ורב יהודה. ועוד אפי' לר''נ ור' יוחנן ניחא ליה לשנויי הכי כדי לאוקמי בכל ענין אפי' לא פרע אותה אחת שמודה ועוד דהפשט משמע שלא פרע דומיא דמילתיה דר' יהודה:

שתים קצצת לי כו'. המוציא מחבירו עליו הראיה ואם לא הביא ראיה ישבע בעה''ב ויפסיד אומן דבלא שבועה אינו יכול להפטר כיון שמודה במקצת והכי מפרש לה בהדיא בריש כל הנשבעין (שבועות דף מו.) וא''ת דהכא קתני המוציא מחבירו עליו הראיה ובחזקת הבתים (ב''ב מה:
ושם ד''ה נתנה) תניא דבקציצה נמי נשבע ונוטל וי''ל דבריש כל הנשבעין פריך כי האי גוונא ומשני דהך ברייתא דחזקת הבתים ר' יהודה היא:

קציצה מידכר דכירי אינשי. לא מצי לשנויי דהכא משום הכי אין שכיר נשבע ונוטל משום דאיירי כששכרו שלא בעדים דאי איכא עדים נחזי עדים מאי קאמרי כמה קצץ דהכי פריך בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף מה:) בהלכה דאומן דהא ע''כ איירי כשיש עדים דומיא דרישא דקתני שכיר בזמנו נשבע ונוטל דמוקי לה רב ושמואל ששכרו בעדים כדאמרי' התם בשבועות (דף מה:) בהדיא וה''נ סיפא איירי בשכרו בעדים ולא שמעו הקציצה או שמעו ושכחו ובחזקת הבתים דפריך רבא לאביי דאמר אי לא ראה אע''ג דאיכא עדים יש לאומן חזקה ואי ראה אע''ג דליכא עדים אין לו חזקה מהנותן טליתו לאומן ואומר שתים קצצת לי ובעל הבית אומר לא קצצתי לך אלא אחת כל זמן שהטלית ביד אומן על בעה''ב להביא ראיה ואי דאיכא עדים ניחזי מאי קאמרי אלא לאו דליכא עדים ואע''ג דראה אומן נאמן התם לא הוה מצי למימר דאיכא עדים וכגון ששכחו או לא שמעו הקציצה דא''כ אף לדידיה תקשי דכיון דמשמע ליה דאיירי בכל ענין אפילו בראה אי מיירי נמי דאיכא עדים אמאי נאמן אומן דבאיכא עדים וראה לכולי עלמא אין לו חזקה כדתנן במתני' ורבא דקאמר אלא לאו דליכא עדים (ולא ראה) אינו אומר כן אלא כדי שלא יקשה לו למה שרצה להעמידו אף בראה ואביי דמשני ליה לא דליכא עדים ולא ראה הוי מצי לאוקמה בדאיכא עדים ולא ראה וכגון שלא שמעו הקציצה אלא משום דרבא אוקמה בדליכא עדים אוקמה איהו הכי ועוד נראה דאי משום מגו בעל הבית נאמן אמאי נקט שחולקין בקציצה ושבק לומר שחולקין בפריעה זה אומר נתתי וזה אומר לא נתת כדתנן בפ' כל הנשבעין (שבועות דף מד:) ועוד יש לתרץ דאפילו איירי בששכרו שלא בעדים אין נאמן במגו כיון שהוא מודה במקצת שלא היה יכול להעיז ולכפור ולומר לא שכרתיך מעולם כדין כל מודה מקצת דאין נאמן במגו דאי בעי כפר הכל ועוד אומר ר''י דודאי כי איכא עדים רגילות שיודעים וזוכרין הקציצה כדאמרינן בחזקת הבתים וברייתא כולה בדליכא עדים איירי ורישא דקתני נשבע ונוטל הכי פירושו יביא ראיה ששכרו ואז יהיה נשבע ונוטל. והיכא דקתני המע''ה היינו יביא עדים שקצץ לו שתים שהעדים יודעים הקציצה אם יודעין ששכרו כדפריך וכן משמע בפרק כל הנשבעין דקאמר עלה ראיה דלשלם קתני ראיה דלשבע לא קתני משמע דנשבע ונוטל היינו שיביא ראיה ששכרו ויהיה נשבע ונוטל:

אִי הָכִי, אֲפִילּוּ עָבַר זְמַנּוֹ נָמֵי, אַלְּמָה תְּנַן: עָבַר זְמַנּוֹ – אֵינוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל? חֲזָקָה: אֵין בַּעַל הַבַּיִת עוֹבֵר מִשּׁוּם ''בַּל תָּלִין''.

Traduction

The Gemara asks: If so, i.e., if the concern exists that the employer might have forgotten, then even if his time had passed for claiming his wages, the laborer should be entitled to take an oath and claim his wages. Why did we learn in the mishna: If the time had passed he does not take an oath and receive the wages? The Gemara answers: The reason in that case is that a presumption exists that an employer does not generally violate the prohibition of delaying payment of wages.

Rachi non traduit

אפי' עבר זמנו נמי. ותבעו למחר להימנוהו לפועל:

וְהָא אָמְרַתְּ בַּעַל הַבַּיִת טָרוּד בְּפוֹעֲלָיו הוּא! הָנֵי מִילֵּי – מִקַּמֵּי דְּלִימְטְיֵיהּ זְמַן חִיּוּבֵיהּ,

Traduction

The Gemara asks: But didn’t you say that the employer is preoccupied with his laborers? The Gemara answers: This statement applies only before the time of his obligation to pay arrives, as it is possible that his preoccupation with other matters caused him to forget whether he had already paid him,

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source